1קשיא קשה הדבר לשיטת עולא שפתח בברוך ולא חתם בברוך! ומשיבים: אמר לך יכול היה לומר לך עולא: הא נמי זו גם כן כברכת המצות דמיא נחשבת ואינה צריכה חתימה, כי אף ברכת המצות מאי טעמא מה טעם אין חותמים בה משום דהודאה בלבד היא ואין בה דברים שלא מעניינה אלא הודאה בלבד ואין בה הפסק של שום דבר אחר, כגון: תחינה או ריצוי, ולכן די בפתיחה אפילו בלא חתימה . הא נמי זו גם כן ההבדלה ברכת הודאה בלבד היא.2א מסופר: רב חנניא בר שלמיא ושאר תלמידי רב, הוו יתבי בסעודתא היו יושבים בסעודה ערב שבת סמוך לחשיכה, וקאי עלייהו והיה עומד עליהם ומשמשם רב המנונא סבא הזקן. אמרו ליה לו: זיל חזי אי מקדיש יומא ונפסיק וניקבעיה לשבתא לך וראה אם קדש היום, כלומר אם החשיך, ונפסיק בעקירת השלחן ונקבע את סעודתנו לשם שבת אמר להו להם : לא צריכיתו אין אתם צריכים לכך שבתא קבעה נפשה השבת קובעת לעצמה שעם כניסת השבת מה שאוכלים אז נחשב ממילא סעודת שבת ואין צורך בפעולה נוספת מיוחדת שתבטא הפסקה.3שאמר רב: כשם שהשבת קובעת למעשר שבכל השנה אכילת עראי אינה חייבת במעשר ואילו בשבת אפילו אכילת עראי צריך להפריש ממנה מעשר, משום שגם אם אינו מתכוון במפורש לכך, נחשבת הארוחה כארוחת קבע, כך קובעת השבת לקידוש שאין להמשיך עוד לאכול עד שיקדש, לאחר שכבר נכנסה השבת. ומכאן ראיה שמשחשיכה הריהי נחשבת ונקבעת מאליה כסעודת שבת.4סבור מינה סברו השומעים מהלכה זו כי היכי דקבעה כפי שהיא קובעת לקידוש כך קבעה להבדלה ועם יציאת השבת שוב אין הסעודה נחשבת כסעודת שבת וחייב להפסיק ולהבדיל, אמר להו להם רב עמרם: הכי כך אמר רב: לקידוש קובעת ולא להבדלה קובעת.5ומעירים: והני מילי ודברים אלה אמורים לענין מיפסק הפסקה שלא מפסקינן מפסיקים, ואם התחילו בסעודה ביום השבת אין צורך להפסיק משחשיכה. אבל אתחולי להתחיל לא מתחלינן מתחילים לאכול לאחר שחשיכה ואפילו לא עשה עדיין הבדלה. ומעירים: ומיפסק נמי להפסיק גם כן לא אמרן אמרנו אלא לענין אכילה שהיא דבר חשוב, שאין מפסיקים כיון שכבר התחיל אבל בשתיה שאינה דבר חשוב — לא, וצריך להפסיק אם התחיל לשתות לפני יציאת השבת.6ושתיה נמי גם כן לא אמרן אמרנו שאסור להתחיל בשתיה משחשיכה אלא בחמרא ושיכרא ביין ושכר שהם חשובים, אבל מיא מים — לית לן אין לנו בה איסור, ויכול להתחיל לשתות מים אף אחר יציאת השבת אפילו קודם הבדלה.7ומעירים: ופליגא וחלוקה דעה אחרונה זו על דעתו של רב הונא, שרב הונא חזייה לההוא גברא ראה אדם אחד ששתה מיא מים קודם הבדלה לאחר יציאת השבת. אמר ליה לו: האם לא מיסתפי מר חושש אדוני ממחלת האסכרה? דתנא משמיה שכן שנינו משמו של ר' עקיבא: כל הטועם כלום משהו קודם שיבדיל — מיתתו במחלת האסכרה. ואולם מעירים כי רבנן דבי חכמי בית מדרשו של רב אשי לא קפדי אמיא היו מקפידים על המים שלא לשתות ונמנעו רק ממשקאות חשובים.8ב בעא מיניה שאל ממנו רבינא מרב נחמן בר יצחק: מי שלא קידש בערב שבת מהו שיקדש והולך כל היום כולו, או שמא כל שלא קידש בזמנו שוב אינו מקדש? אמר ליה לו רב נחמן בר יצחק: מדאמרי ממה שאמרו בני ר' חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת השבוע כולו נלמד, כי הכא נמי כאן גם כן מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו.9איתיביה הקשה לו רבינא מהתוספתא: לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה קידוש על הכוס ויש בהן הזכרה של קדושת היום בתוך ברכת המזון בשבת — "רצה והחליצנו" וביום טוב — "יעלה ויבוא", שבת ויום טוב ביום אין בהם קדושה קידוש על הכוס ויש בהם הזכרה קדושת היום בתוך ברכת המזון,10ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך לומר שמי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו, אם כן שבת ויום טוב נמי גם כן משכחת להו מוצא אתה אותם במקרים מסויימים שיש בהם קדושה על הכוס, דאי שאם לא קידש מאורתא מהערב מקדש למחר! אמר ליה לו רב נחמן בר יצחק: "דאי" "שאם" לא קתני שנינו, כלומר אין ברייתא זו עוסקת במקרה נדיר שאירע רק אם שינה מן הרגיל.11איתיביה הקשה לו ממקור אחר: כבוד יום השבת וכבוד לילה — כבוד יום קודם. ואם אין לו אלא כוס יין אחד — אומר עליו12קידוש היום בכניסת השבת, מפני שקידוש היום קודם בחשיבות לכבוד יום וכבוד לילה. ואם איתא יש בסיס לדעתך שאפשר להשלים את קידוש היום במשך כל יום השבת — לישבקיה שיניח את הכוס עד למחר, וליעביד ביה תרתי ויעשה בה שני דברים שיעשה קידוש של שבת, וגם יכבד בו את יום השבת בשתיית יין! אמר ליה לו: חביבה מצוה בשעתה, ואם יכול אדם לקיים מצוה מיד בשעה שנתחייב בה ראוי לו לחבבה ולהקדימה.13ומקשים: ומי אמרינן והאם אומרים אנו שחביבה מצוה בשעתה? והא תניא והרי שנויה ברייתא: הנכנס לביתו במוצאי שבת — מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין ורוצה לאכול ולברך ברכת המזון על היין מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן, הן ברכת המזון והן ברכות ההבדלה, לאחריו לאחר ברכת המזון ומכאן נלמד כי לא אמרינן אומרים אנו במקרה כזה חביבה מצוה בשעתה, שיעשה מיד הבדלה ולא ימתין לסיים סעודתו ולברך ברכת המזון על היין!14אמר ליה לו בענוה: אנא לא חכימאה אנא, ולא חוזאה אנא, ולא יחידאה אנא, אלא גמרנא וסדרנא אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי אני לא חכם אני, ולא מגיד אני, ולא "יחיד" חשוב אני, אלא שונה אני ומסדר אני דברי הלכה, וכן מורים בבית המדרש כמותי: שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא שונה לנו להלכה בין הכנסת היום, השבת, להוצאת היום. וטעם הדבר: עיולי יומא בכניסת היום כל כמה דמקדמינן ליה שמקדימים אנו אותו בקידוש עדיף, ומחבבינן ליה ומחבבים אנו אותו על ידי כך, ומראים שחפצנו בו. אפוקי יומא הוצאת היום — מאחרינן ליה, כי היכי מאחרים אנו אותה, כדי שלא ליהוי עלן כטונא יהיה יום השבת נראה עלינו כמשא שאני שמחים לפורקו מעלינו.15ומעירים: שמע מינה יכול אתה ללמוד ממנה מיהא מתניתא מברייתא זו שהבאנו תמני שמונה דברים ומפרטים: שמע מינה למד ממנה מתוך מה שנאמר שהנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין... ואחר כך אומר הבדלה, והרי מן הסתם כבר הבדיל ב"אתה חוננתנו", אלא ודאי שגם המבדיל בתפלה אף על פי שאמר בה "אתה חוננתנו" צריך שיבדיל שנית על הכוס.16ושמע מינה ולמד ממנה ממה שנאמר "המברך על היין": ברכה, ברכת המזון, טעונה כוס. ושמע מינה ולמד ממנה: כוס של ברכה צריך שיעור, שאם לא כן היה יכול להבדיל, ולהשאיר מעט לצורך הברכה.17ושמע מינה ולמד ממנה: המברך ברכה כל שהיא צריך שיטעום ממה שמברך עליו, שאם לא כן הרי יכול לומר ברכת המזון על הכוס ולא לטעום ממנה ולאחר מכן יבדיל על אותה כוס. ושמע מינה ולמד ממנה: אם טעמו את הכוס — פגמו ושוב אינו ראוי לברכה. ושמע מינה ולמד ממנה: גם אם טעם משהו אחרי יציאת השבת מבדיל בכל זאת, ואין אומרים שכיון שאכל אינו צריך לעשות עוד הבדלה.
